החיים שלנו נוחים בצורה פנומנלית. אנחנו חווים כל יום נוחות שלא היתה קיימת בשום זמן או מקום אחרים. אנחנו נעים ממקום למקום ברכבים ממונעים (במקום, למשל, על שיירת גמלים). יש לנו נעליים נוחות שמגנות על כפות הרגליים שלנו מהקרקע וממה שעליה. אנחנו כמעט לא חשופים לחום או קור קיצוניים – ברוב הבתים יש בידוד, חימום ומיזוג. אנחנו יכולים לתקשר עם הקרובים לנו בלי לצאת מהבית. אנחנו יכולים להתיישב ליד המחשב, ללחוץ על כמה כפתורים ולגרום למוצרים מכל העולם להגיע אלינו עד פתח הבית. החיים שלנו מרופדים, לא רק מטאפורית אלא ממשית – אנחנו יושבים על כיסאות מרופדים, מתרווחים על כורסאות מרופדות, ישנים על מזרונים עבים מכוסים בשמיכות רכות ומניחים את ראשינו הענוג על כריות תפוחות. הבנתם את הרעיון.
התרגלנו לחיי נוחות, ואנחנו מצפים שהחיים יהיו נוחים. לואי סי.קיי (שיש לי עליו הרבה ביקורת, אבל הפעם הוא ממש קולע) מדגים איך נראית חברה שהתרגלה לנוחות כאן (באנגלית) –
קשה לנו עם חוסר נוחות. אנחנו מצפים, ובהרבה מקרים בצדק, להיות מסוגלים לשלוט ברמת הנוחות שמאפיינת פעילויות שונות. הנוחות מאפשרת לנו לחסוך הרבה זמן ואנרגיה ולפנות אותם לדברים אחרים, וזה נהדר. אבל הנטיה להתרחק מאזורים של חוסר נוחות יכולה להפוך למקור לבעיות ולמנוע מאיתנו להשיג את הדברים שהכי חשובים לנו.
גישות כלפי חוסר נוחות
מפתיע, אבל מסתבר שהרעיון שחוסר נוחות הוא תחושה לא רצויה שכדאי להימנע ממנה הוא לא כל כך פשוט וברור מאליו. בזמנים אחרים, בתרבויות אחרות, התייחסו לנושא הזה אחרת. הסטואים, אסכולה שנוסדה באתונה והתקיימה מ300 לפנה"ס ועד 260 לספירה (והרעיונות שלה חזרו להיות טרנדיים לאחרונה) דגלו בחוסר נוחות מרצון. הרעיון היה לחוות חוסר נוחות מכוונת כדי להשקיט את הדחפים לתאווה ולחומר, להעריך יותר את מה שקיים ולהתחשל לקראת קשיים בעתיד. סנקה, פילוסוף סטואי, יעץ לבחור כמה ימים ובהם לחיות בעוני – ללבוש בגדים בלויים ולאכול בצמצום.
אבל לא צריך להרחיק לזמנים ומקומות אחרים כדי למצוא יחס מחבק כלפי אי נוחות. הסולידית, שכותבת בלוג כלכלי מצויין, מספרת על אורח החיים שלה שכולל צמצום קיצוני בהוצאות ואימוץ אורח חיים פשוט (יש שיאמרו סגפני). היא מספרת שכחלק מפילוסופיית החיים שלה היא נוהגת להתקלח במים קרים. מעניין לראות את העוצמות הרגשיות של המגיבים. אפשר כמובן שלא להסכים איתה, אבל העובדה שקריאה על הרגלים של אדם אחר מעוררים רגשות כל כך עזים מעלה שאלות. למה הרעיון של להתקלח במים קרים מעורר כזאת עוצמת רגשות?
האם אני אומרת שנוחות היא דבר רע? לא. גם אני חיה חיים נוחים. מה שאני מציעה הוא להשקיע מחשבה ולבחון את האופן בו אנחנו תופסים נוחות ואת התגובות האוטומטיות שלנו לחוסר נוחות. לנסות להבין באילו אזורים אנחנו מזהים אי נוחות כדבר שלילי ואיך אנחנו מגיבים אליה. האם אנחנו נוטים להרתע מחוסר נוחות? האם אנחנו מנסים להיפטר ממנה? אילו מחירים אנחנו משלמים על זה?
אפשר לנסות להעלים חוסר נוחות, ואפשר ללמוד לחיות איתה
כאשר מדברים על היכולת להתמודד עם חוסר נוחות, חשוב להפריד בין שתי רמות:
הראשונה היא העלמה של חוסר הנוחות – היכולת להסתגל לפעולה ספציפית ולא נוחה, עד שחוסר הנוחות נעלמת (או לכל הפחות מצטמצמת). אנחנו יצורים סתגלתניים. אם ניתן לעצמנו הזדמנות להסתגל לפעולה שגורמת לנו אי נוחות, בהרבה מקרים זה יקרה. אנחנו נתרגל וחוסר הנוחות יעלם. למשל, אפשר להתרגל להתקלח במים קרים, או להתרגל לדבר מול קהל, או להתרגל לתחושת הכאב הקל כשעושים סטים של שכיבות סמיכה. במקרה הזה, אנחנו מתמודדים למשך זמן מוגבל עם חוסר נוחות שכרוך בפעילות מסויימת, עד שאנחנו מתרגלים ואז אנחנו יכולים לעשות את אותה פעילות בלי להרגיש חוסר נוחות. המים לא ירגישו קרים כל כך, הקהל לא ילחיץ אותי כמו פעם, השרירים יתפתחו ועשר (או שלושים) שכיבות סמיכה לא יאתגרו אותי יותר. במקרה הזה, לא התרגלנו לחוסר נוחות. התרגלנו לבצע פעולה מסויימת שפעם היתה גורמת לאי נוחות.
הרמה השניה היא ללמוד לשהות עם חוסר נוחות, בלי לנסות להעלים אותה. המטרה בפוסט היא להתרכז ברעיון הזה. הכוונה היא לא להסתגל לפעילות ספציפית שגורמת לחוסר נוחות, אלא ללמוד לחיות טוב יותר עם חוסר נוחות באופן כללי. הרבה יותר קשה ללמוד את המיומנות הזאת אבל הפוטניצאל שלה לשנות לטובה את החיים שלנו עצום. אם אני יודעת לשהות בתוך חוסר נוחות כמיומנות כללית, בלי קשר לתחום בו היא מופיעה, אני יכולה להשתמש בזה במגוון מאד רחב של תחומים.
למה כדאי ללמוד לשהות עם חוסר נוחות?
הסיבה היא, שחוסר נכונות להתמודד עם חוסר נוחות הוא גורם מרכזי שמפריע לנו לאמץ הרגלים חדשים, להשתנות, לווסת רגשות ולחיות את החיים כפי שהיינו רוצים לחיות איתם. נסו לחשוב על הרגל שהייתם רוצים לאמץ ואתם לא מצליחים, ותשאלו את עצמכם מה עוצר אתכם. אולי אתם רוצים לאכול יותר בריא, להתחיל לרוץ, ללמוד לתכנת, להתחיל עם בני / בנות זוג פוטנציאליים – למה אתם לא עושים את זה? מה קורה כשאתם מנסים? איזה רגש / תחושה / מחשבה מתעוררים בכם? האם אפשר להגדיר את הדבר שעוצר אתכם כחוסר נוחות?
בואו ניקח את דנה כדוגמא. דנה שונאת לעשות ספורט אבל היתה מאד רוצה להיות יותר אתלטית. חוץ מזה, היא קנתה כרטיסים לטיול באירופה עם חברים וחייבת להיכנס לכושר. דנה מתחילה לרוץ פעמיים בשבוע, כל פעם קילומטר. במהלך הריצה, היא מזיעה נורא, ומרגישה רע עם עצמה על הכושר הירוד שלה. מחשבות שליליות של דימוי עצמי נמוך מתעוררות לה בראש. הן אומרות לה – את כזאת שמנה, תראי איך את מתנשפת, כולם מסתכלים עליך. היא מתביישת, ומדמיינת את החברים הספורטאים שלה שרצים חצי מרתון ומקנאה נורא. אחרי 500 מטר כואב לה בצד. דנה חווה חוסר נוחות – פיזית ומנטלית.
דנה יכולה ללכת על הרמה הראשונה. היא תמשיך לרוץ פעמיים בשבוע, עד שקילומטר אחד יהיה קל. היא תוסיף קילומטר שני ושלישי. כעבור חודשיים, היא תוכל לרוץ 5 קילומטר בלי להרגיש חוסר נוחות בולט. בנקודה הזאת, היא השיגה את רמת הכושר שהיא צריכה בשביל הטיול, והיא תפסיק להעלות את הרמה. דנה התרגלה לרוץ 5 קילומטר ועכשיו זה כבר לא גורם לה לחוסר נוחות. היא לא התרגלה לחוסר נוחות, היא הסתגלה לריצה באורך מסויים.
אבל, דנה יכולה לרוץ גם במסלול אחר, או ברמה השניה. היא יכולה להחליט שהמטרה היא לא רק להתמודד עם ריצה, אלא להתמודד עם חוסר נוחות. במקרה הזה, היא לא תעצור ב5 קילומטר. היא תוסיף כל פעם עוד קילומטר ועוד קילומטר, ותעלה את הקצב. דנה תדאג תמיד לשמור על מידה מסויימת של חוסר נוחות, כי המטרה היא להתמודד עם חוסר הנוחות, לא עם הריצה. דנה תמשיך להרחיב את המעגל של אזור הנוחות שלה בתחום הריצה. היא תשים לב למחשבות ולרגשות שלה בזמן שהיא פורצת את הגבולות של עצמה, בתקווה שהיא תצליח להרחיב את המיומנות הזאת לעוד תחומים בהם היכולת לשהות עם חוסר נוחות יכולה לקדם אותה. אולי יש בחור חמוד שהיא רוצה להתחיל איתו אבל מפחדת מדחיה. אולי היא רוצה ללמוד לתכנת אבל חוששת מתסכול או שעמום.
אז מה אפשר לעשות כדי ללמוד לשהות בתוך חוסר נוחות? אני אתייחס לשני מישורים. הראשון הוא כלי להתמודדות מנטאלית, והשני הוא רעיונות לעבודה מעשית.
כלים להתמודדות מנטלית עם חוסר נוחות
הנה כלי שמבוסס על ACT – acceptance and commitment therapy, שיטה שפותחה על ידי סטיבן הייס (Steven C. Hayes). הייס פיתח את מטאפורת האוטובוס, שמסייעת להתמודד עם גורמים פנימיים שמפריעים לנו בדרך להשגת המטרות שלנו. זאת מטאפורה מאד שימושית בכל מיני מצבים, והיא מאד עוזרת להתמודד עם חוסר נוחות. הנה גרסת וידאו (שמודגמת דווקא על מטוס).
דמיינו שאתם נוהגים באוטובוס, על כביש שהוא החיים שלכם. האוטובוס הוא העולם הפנימי שלכם. כל מה שמחוץ לאוטובוס הוא העולם החיצוני, עם ההתמודדויות, השאיפות והמטרות שממוקמות בו. במהלך הנהיגה במסע החיים עולים אליו נוסעים. הנוסעים הם הרגשות, המחשבות, התחושות, החוויות, הזכרונות והדחפים שלכם. את חלקם אתם אוהבים – הם מתייחסים אליכם יפה, מעודדים ומחייכים.
הבעיה היא שיש נוסעים אחרים, שאתם לא אוהבים. הם מציקים והורסים את כל האווירה. יש גם כמה בריונים אמיתיים, שממש מפריעים לכם לנסוע. אתם מנסים להתרכז בנהיגה, הבריונים צועקים דברים איומים, ואתם מרגישים שאי אפשר לנהוג ככה. [למשל, כשדנה מחליטה לצאת לריצה הבריונים שלה אומרים לה – תראי איך את מזיעה! כולם מסתכלים עליך, תתביישי לעצמך, רצת 500 מטר ואת כבר מתנשפת! וגם: הרבה יותר כיף בבית, את יכולה להכין פופקורן ולראות את הסרט שרצית. וגם: את לעולם לא תצליחי לרוץ 5 קילומטר, את מדי איטית ומגושמת] אתם מנסים להוריד אותם בכח מהאוטובוס, אבל זה בלתי אפשרי. ככל שאתם מנסים להיאבק איתם הם רק מרימים את הקול עוד יותר והופכים לבלתי נסבלים.
אז אתם מחליטים להיות יצירתיים ועושים איתם הסכם – אתם תסעו לאן שהם רוצים, והם ישבו מאחורה וישתקו. [ההסכם שדנה סוגרת עם הבריונים הוא שהיא לא תרוץ, והם לא יגרמו לה להרגיש חוסר נוחות]. הבעיה היא שכשזה קורה מי שמוביל את האוטובוס של החיים שלכם הוא הבריונים שאתם כל כך שונאים.
הפתרון הוא להבין שאי אפשר להיפטר מהבריונים, והם תמיד יציקו. ביחד עם זה, מה שבאמת חשוב הוא שאתם אלה שמחליטים ונוסעים לאן שאתם רוצים. אפשר לקבל את הנוכחות של הבריונים, לתת להם לצעוק מה שהם רוצים, ועדין – להמשיך לנהוג אל עבר היעד שלכם.
המטאפורה הזאת יכולה לעזור לנו להגדיר מחדש סיטואציה של חוסר נוחות. הרעיון הוא להתייחס לתחושות, מחשבות ורגשות שמפריעים לנו כבריונים אבל לא לתת להם לעצב את החיים שלנו. זה שאני מרגישה חוסר נוחות לא אומר שאני צריכה להפסיק לעשות את מה שמייצר אותה. עדיף לתת לבריונים להמשיך לצעוק, ולהמשיך לנסוע אל עבר המטרות שלי.
תרגול התמודדות מעשית עם חוסר נוחות
אני מציעה פשוט להתחיל, ולצאת מאזור הנוחות. אפשר לתרגל את זה פעם ביום, או פעם בשבוע. חשוב לזכור שמעבר למטרה, עצם המיומנות של לשהות באזורים לא נוחים חשובה בפני עצמה. למה שעולה בנו (מחשבות, רגשות ותחושות גופניות) ומרגיש לא נח, אני מציעה להתייחס כבריונים ולתת להם להמשיך לצעוק בלי לשנות את המסלול.
הנה כמה רעיונות. לכל אחד אזורי נוחות שונים, קחו משהו שלא נח לכם, מאתגר ועם זאת אפשרי:
- לצאת מאזור הנוחות הפיזי – למשל, לעשות ספורט מאתגר, להוסיף לתפריט שלכם מאכל בריא שפחות טעים לכם, לקום יותר מוקדם.
- לצאת מאזור נוחות קוגניטיבי – למשל, ללמוד משהו שמאתגר / מפחיד / מלחיץ אתכם.
- לצאת מאזור נוחות רגשי – למשל – לבקש העלאת שכר, ליזום קשר עם מישהי / מישהו שמעניינים אתכם, לקיים שיחה חשובה שאתם נרתעים ממנה עם אדם קרוב.
לתרגל שהייה מחוץ לאזור הנוחות זה לא אינטואטיבי, לא פשוט אבל מתגמל מאד. אשמח לשמוע על החוויה שלכם בתגובות.
בהמשך, אכתוב על האופן בו המיומנות של שהיה עם אי נוחות יכולה לסייע בתחומים ספציפיים, כמו דחיינות או יחסים עם אנשים קרובים. אם אתם רוצים לקבל עדכון כשיוצא פוסט חדש – אני מזמינה אתכם לגלול לתחתית העמוד ולהצטרף לרשימת התפוצה.
10 Responses
אהבתי! רעיונות יפים שמנוסחים יפה. תודה.
תודה יעל 🙂
תודה, ממש נהנתי לקרוא 🙂
תודה נטלי 🙂 ממש משמח לשמוע!