מהי אינטימיות?
דמיינו שאתם מסתובבים לכל מקום עם תיק על הגב. בתוך התיק יש את הדאגות, התקוות, החרדות, החלומות, הזכרונות והפחדים הכי כמוסים שלכם. דברים שאתם מתביישים בהם, דברים שאתם גאים בהם. רגעים שאתם רוצים לנצור וכאלה שאתם מתים לשכוח. בתקופות מסויימות התיק הזה הוא מוצ'ילה ענקית, והסתובבות איתו מכאיבה בגב ולוחצת על הכתפיים. בתקופות אחרות זה תיק קטנטן וקליל שאתם יכולים כמעט לשכוח מקיומו. אבל הוא תמיד שם.
דמיינו שאתם מסתובבים עם התיק לכל מקום, ולא מורידים אותו לרגע. יום אחד, אתם פוגשים חברה ותיקה. היא מחייכת אליכם, מציעה לכם כסא ואומרת – וואו, התיק הזה נראה כבד, תורידו אותו כבר. ואתם מורידים אותו, מתיישבים, והיא מגישה לכם כוס תה. פתאום, אתם מרגיש בנוח לפתוח את התיק (שאתם כבר לא זוכרים מה יש בתוכו) ולהוציא הכל החוצה. למרות שחלק מהדברים שם לא אטרקטיביים, ברור לכם שהיא לא תלעג לכם ולא תשפוט. אתם מרגישים בטוחים ומוציאים הכל. מסתבר, שיש דברים שאתם כבר לא צריכים ואתם משאירים אותם מאחוריכם. יש איזה מטריה שתפסה זווית לא מוצלחת ודוקרת אותכם בגב כבר הרבה זמן, ואתם ממקמים אותה מחדש כך שהיא לא מפריעה. יש כמה דברים שעדיף לארוז אחרת, כדי לשמור עליהם או עליכם. הסכין החדה של הירקות, למשל, עדיף לסגור אותה באיזו קופסא. לאט לאט אתם מסדרים מחדש את התיק וכשמגיע הזמן לקום ולהמשיך מתפשטת בתוככם תחושה של הקלה עצומה.
זאת אינטימיות. התחושה שזה בסדר להיות עצמך באופן מלא ואותנטי בנוכחות אדם אחר. התחושה שגם את החלקים בך שאת פחות אוהבת, או אפילו מתביישת בהם, לא צריך להסתיר. שמישהו אחר יכול לראות אותם בלי להגיב בצורה קשה. שאפשר לדעת עליך את כל הדברים האלה ועדין לאהוב אותך.
סוגי אינטימיות
האסוציאציה המיידית למילה אינטימיות היא לרב לאינטימיות פיזית או מינית. אנחנו מסתובבים בציבור לבושים, מסתירים את הערום שלנו. להרבה מאיתנו יש חלקים בגוף שאנחנו פחות אוהבים או פחות מרגישים איתם בנח. אינטימיות פיזית היא היכולת להרגיש בנוח עם חשיפה פיזית מול אדם אחר. סוג נוסף של אינטימיות הוא אינטימיות רגשית, כלומר היכולת להיות חשופים רגשית מול אדם אחר, כולל אזורים רגשיים שאנחנו לא מרגישים איתם בנוח. אינטימיות רגשית היא המוקד של הפוסט הזה.
אינטימיות – למה זה טוב?
היכולת לחשוף חלקים רגשיים שלנו – זכרונות קשים, פחדים, חרטות, מאפשרת לאוורר כל מיני חלקים בנו שהיו בפנים ולא "ראו אור יום" המון זמן. כשחולקים את הדברים האלה עם האדם הנכון, זה יכול להוביל לתנועה פנימית. אולי האירוע הזה שמביך אותך נורא דווקא יצחיק את החברה הטובה שלך (ואז גם אותך). או הפעם הזאת שאת כל כך מתביישת באיך שהתנהגת, זאת שעד היום את מתכווצת בכל פעם שאת נזכרת בה. אולי הידיד שלך בכלל חושב שהיית בסדר, ואולי הוא חושב שלא, אבל שהיה יכול לפעול כמוך. יש כאן הרבה פוטנציאל לשחרור והקלה.
אינטימיות היא לא רק מקום לחלוק בו דברים שליליים. באופן מפתיע, גם חשיפה של דברים חיוביים יכולה להיות לא פשוטה, ומהסיבה הזאת אנחנו עשויים לשמור לעצמינו גם דברים חיוביים. למשל, ההצלחות שלנו, שאנחנו לא בטוחים שיעוררו בכולם פרגון ושומרים עליהן מפני אפשרות לקנאה או צרות עין של אחרים. החלומות שלנו, שלפעמים כל כך מפחיד לחשוף – אולי יחשבו שהם יומרניים? אולי יאמרו לי שאין לי סיכוי? לפעמים אנחנו שומרים את הדברים שאנחנו הכי אוהבים ומעריכים מאנשים אחרים. כותבים למגירה, שרים במקלחת, רוקדים מול המראה. גם השיתוף של הדברים האלה דורש מידה רבה של פתיחות, אמון ונוחות מול האדם שאיתו חולקים. גם זאת אינטימיות.
איך יוצרים אינטימיות? או: על היכולת להראות פגיעות
דיברנו קצת על מהי אינטימיות. אבל איך יוצרים אינטימיות? איך מגיעים למצב שבו מרגישים בנוח להיות אנחנו בנוכחות אדם אחר? איך גורמים לאדם קרוב ואהוב להרגיש בנוח לחלוק איתנו?
הבסיס של האפשרות לייצר אינטימיות בין שני אנשים שווים הוא היכולת להראות פגיעות. הרעיון של פגיעות הוא שכולנו פגומים. לכולנו יש שריטות. לא תמיד הכל מסתדר. לפעמים אנחנו מתאמצים ולא מקבלים את מה שאנחנו רוצים. מדי פעם, כולנו מתביישים, נעלבים, מרגישים כישלון, החמצה, חרטה, דאגה או כאב. למרות שאלו חוויות מאד אנושיות, שמשותפות להרבה מאד אנשים, רובינו משקיעים הרבה אנרגיה בלהסתיר את הרבדים האלה.
כך נוצר מצב בו יש את הרובד האותנטי, שבו אנחנו (ברמת מודעות כזאת או אחרת) חווים ומרגישים קשת רחבה של רגשות. מעבר לזה, יש רובד נוסף, חיצוני יותר, והוא הפרסונה שאנחנו מציגים לסביבה, ושם כל מיני חלקים בנו "נופלים בעריכה". מה שנשאר, ואותו אנחנו מציגים החוצה, הוא דמות שאולי דומה יותר למה שהיינו רוצים להיות, או למה שאנחנו חושבים שהחברה מצפה מאיתנו להיות.
מתי כדאי להסתיר פגיעות ומתי כדאי לחשוף אותה
לפעמים הסתרת הפגיעות שלנו נדרשת, למשל כשמנסים ליצור רושם ראשוני מסויים. כשאנחנו יוצרים פרופיל בלינקדאין, או באתר הכרויות, אנחנו רוצים (ובצדק) להציג רק את הצדדים האטרקטיביים שלנו. אנחנו משתדלים להראות שאנחנו יפים, חכמים, מוכשרים ומוצלחים. במקרים האלה, אנחנו זורקים את כל שאר הדברים, הפחות אטרקטיביים, לתוך תיק מטאפורי גדול, סוגרים היטב את הריצ'רץ' וסוחבים. בו זמנית, אנחנו לובשים את הבגדים הכי יפים שלנו, הולכים בגב זקוף ומחייכים לכל עבר. קשה, ובמידה רבה לא כדאי להראות פגיעות במקרים כאלה. הבעיה מתחילה כשההתנהלות הזאת לא מאפיינת רק מקומות בהם אנחנו מוכרחים לשווק את עצמנו. מה קורה כשהסינון הזה של חלקים שלמים בנו מאפיין גם יחסים קרובים יותר? זה יכול להיות מאד מתיש, ולמנוע ממנו קרבה, אינטימיות ואפשרות לאוורר ולשחרר.
התנועה ההפוכה מיצירת הפרסונה המושלמת הזאת היא להראות פגיעות. להראות פגיעות זה כמו לומר: הנה, תראה, אני לא מושלם. במשחק החברתי של מי מוצלח יותר, יש כאן לקיחת סיכון. הצד השני יכול לא להתיישר עם החשיפה הזאת, ולצבור "נקודות מושלמוּת" עליך. עכשיו הוא מושלם יותר, ואתה פגום יותר. נדרש כאן אומץ. המסר שעומד מאחורי חשיפת פגיעות הוא "אני יודעת שכולנו קצת שבורים וזה בסדר. אני מוכנה לקבל ואפילו להציג את הפגמים שלי, ועכשיו גם אתה יכול להרגיש בנוח. פה אפשר להוריד את ההגנות ואת המסכות. אפשר להוריד את התיק, לפתוח, להראות, לגעת, לסדר מחדש". כך, חשיפת פגיעות מאפשרת יצירת אינטימיות. כשעושים את זה וזה מצליח, מתפנה המון אנרגיה, זאת שלרב משמשת כדי לתדלק את ההצגה הזאת של "אצלי הכל אחלה". זאת הסיבה שיש משהו מאד נינוח ומרגיע בסביבה שיש בה אינטימיות.
חשיפת פגיעות כניהול סיכונים
חשיפת פגיעות היא סיכון אמיתי. אין דרך להתחמק מזה – אפשר באמת להיפגע. הצד השני יכול להגיב בצורה לא אמפטית, מתנשאת, מזלזלת, מקטינה או אפילו בדחיה. יש סיבה שאנחנו לא משתפים בפגיעות בכל מקום. פרופסור ברנה בראון, שחוקרת פגיעות מגדירה פגיעות בצורה הבאה: פגיעות נשמעת כמו אמת ומרגישה כמו אומץ. אם לא היה כאן גילוי לב אמיתי, אם זה הרגיש קל מדי, לא באמת חשפת פגיעות, כי לחשוף פגיעות אף פעם לא מרגיש נח. בעיני, דוגמאות לחשיפת פגיעות שעונות על ההגדרה של ברנה בראון אפשר לראות בסדרה הנהדרת של כאן סליחה על השאלה.
החשיבות בהבנת הקשר בין פגיעות לאינטימיות היא שהיא מובילה להבנה שחשיפת או אי חשיפת פגיעות היא ניהול סיכונים. מהצד האחד יש סיכון לחשוף נושאים רגישים מול אחר שיגיב בצורה שתגרום לנו לאי נוחות ואפילו לסבל. מהצד השני יש סיכוי ליצור אינטימיות אמיתית, להיות אותנטיים, להעמיק קשרים, ולייצר סביבה בטוחה בה לא צריך להשקיע אנרגיה ביצירת פרסונה מושלמת. אז נכון, לחשוף פגיעות זה סיכון, אבל גם לא לחשוף אותה זה סיכון.
יחד עם זה, חשיפת פגיעות בצורה שמשרתת אותנו היא מיומנות, ואפילו אומנות. אז איך חושפים פגיעות בצורה שתבנה את הקשרים שלנו (ולא תהרוס אותם)? על כך בפוסט הבא (לחצו כאן כדי לקרוא אותו). אם אתם רוצים להיות בטוחים שתקבלו אותו, אתם מוזמנים לגלול לתחתית העמוד ולהרשם לרשימת התפוצה.
23 תגובות
אהבתי מאוד מאוד מאוד את הפוסט, בעיקר את המטאפורה היפייפיות בהתחלה- התיק, המטריה…. שומרת לי את הפוסט הזה. תודה
תודה רבה אפרת, ממש מחמם את הלב לקבל פידבקים כאלה 3>
פוסט מקסים!
כתוב היטב והמטאפורה בהחלט ממחישה את מה שלרבים קשה להסביר במילים
סחטיין!
תודה שלומית, ממש שימחת אותי! האמת היא שהמטאפורה היתה קצת שינוי כיוון מסגנון הכתיבה שלי עד עכשיו והתלבטתי אם לכלול אותה, אז ממש טוב לשמוע שאהבת.
מעניין מאוד ! כתיבה בהירה ומלמדת, בעיקר על הקשר המשמעותי שבין לפגיעות לאינטימיות
תודה רועי, כיף לשמוע 🙂
אהבתי מאד לקרוא, תודה רבה! אהבתי במיוחד את יכולת ההפשטה וההנגשה של המושגים דרך המטפאורה ולא רק.
תודה שירה, אני שמחה מאד לשמוע שאהבת
פוסט מדהים ומרגש. כל כל מדויק.
תודה!!!
תודה דנה, שמחה שאהבת 🙂
הנגשה יפה שנבלעת באברים ועושה חשק לקפוץ לים הרגשות ולשחות בלי הרבה בגדים .מובן ומדויק ומאפשר תהליך של הסרת הגנות במידה הנכונה
תודה רבה רפאל, איזו תגובה מרגשת.
מאמר מדהים ומקצועי, ממש מוריד מושג מופשט לשפה של מציאות, עם דוגמאות, מטפורות, פירוט והסברים. תודה נעמה, אני כותבת סדנא על אינטימיות בקשר ולקחתי מהמאמר המעולה הזה הרבה הגדרות הסברים. תבורכי.
איזה כיף לשמוע פנינה, בהצלחה עם הסדנא 🙂
אשמח לקבל את הפוסט בנושא פגיעות ואינטימיות
הנה – https://psytoolbox.com/why-and-how-to-expose-vulnerability/
תודה נעמה. הפוסט חשוב מאוד. ברור ומנגיש נושא כ"כ רגיש.
נתת לי אומץ לצאת לדרך. אני זקוקה לזה.
תודה שרה, שמחה כל כך לשמוע, מאחלת לך הצלחה בדרך
ברור, מקסים ומרחיב את הלב!! וכל מילה נוספת מיותרת
תודה רבה אמנון 🙂