תל אביב. תשע ורבע בבוקר אפור וגשום. נגה נוסעת לעבודה. הכביש עמוס, כולם ממהרים. זאת השעה הזאת, של האנשים שמשהו השתבש בבוקר שלהם. היא כבר היתה צריכה להיות בעבודה מזמן. אפילו המגבים שלה נשמעים עצבניים קצת, ממהרים. נגה מנסה להשתלב לתוך הנתיב משמאלה, ללא הצלחה. היא מחכה שמישהו יאט ויתן לה להיכנס לפניו לנתיב, וזה לא קורה. עוד רגע נתיב ההשתלבות נגמר, והיא כבר מחשבת בראש כמה זמן היא תאבד אם תפספס את ההשתלבות הזאת. חמש דקות לפני כן, שבתאי עבר באותו מקום בדיוק, תוך כדי שיחת טלפון כועסת. הוא אותת, ואף אחד לא האט. שבתאי, שכבר איחר לפגישה שלו, האיץ וחתך. הרכב מאחוריו בלם בבהלה. הפעם לא היתה תאונה.
בין ההססנות של נגה לאגרסיביות של שבתאי יש את דרך האמצע – האסרטיביות. קחו למשל את לבנה. היא מבינה שבתנועה הצפופה של הבוקר, היא לא תוכל להשתלב בלי להשפיע על התנועה של הנהגים האחרים. היא תצטרך לגרום למישהו להאט. מצד שני, היא לא תסתכן בלגרום לתאונה. לבנה מוצאת את נקודת האיזון בה היא יכולה לעבור נתיב והנהג מאחוריה יאט מעט – אבל לא יבלום בבהלה, ומשתלבת. (אגב, הדיון הזה הוא בהשראת העבודה שלי, שקשורה לפיתוח רכב אוטונומי. לחצו כאן (דקה 27) אם אתם מתעניינים בהטמעה של אסרטיביות במכונה).
בואו נדבר על אסרטיביות, התכונה שמאפשרת לנו להשיג את המטרות שלנו בלי לייצר תאונות. לעמוד על שלנו, לתקשר את העמדות, הצרכים, הרצונות והגבולות שלנו, באופן ברור שגם מכבד את הרגשות והצרכים של האדם מולינו. לרגל יום האישה (שהיה לא מזמן) אכתוב בלשון אישה. כמובן שהפוסט מיועד לכולם וכולן.
פסיכולוגיה של נחמדות
תארי לעצמך אישה אסרטיבית. מה עובר לך בראש? במה היא עוסקת? איך היא מתלבשת? האם היית רוצה להיות חברה שלה? לרבות מאיתנו, אסוציאציה לאישה אסרטיבית היא לא נחמדה, תוקפנית, ביצ'. הרעיון הזה, שאני רוצה או צריכה להיות נחמדה, ואם אהיה אסרטיבית – אהיה לא נחמדה, לפעמים ממש מקשה על להיות אסרטיבית. לכן אני רוצה להתחיל את הדיון בלדבר על נחמדות.
נחמדות היא עניין תלוי תרבות
לפני כמה חודשים ביקרתי ביפן (אפשר ללחוץ כאן כדי לקרוא מחשבות על פסיכולוגיה של טיולים ולראות תמונות יפות של אוכל שאכלתי שם). באחד הימים הסתובבנו באלפים היפניים, במקום יפהפה בשם קמיקוצ'י. בקמיקוצ'י, מקום מוסדר לטיול כמו שרק יפנים יודעים לבנות, היה קצת בוצי. כדי שאנשים לא ילכו בבוץ ובשלוליות, הסדירו גשרים נמוכים וצרים מעץ, כמו בתמונה למעלה. הגשרים האלה היו די ארוכים, והיה בהם מקום למעבר של אדם אחד בזמן נתון. הלכנו על הגשר, נהנים מהנוף, ופתאום הגיעה מולינו קבוצה של יפנים מבוגרים עם ציוד הטיולים הכי מדוגם שראיתי מימי. כשהתקרבנו יותר, הם ירדו מהגשר אל האדמה הבוצית. הודינו להם ("אריגטו!"), אבל הרגשנו קצת לא נעים. הבטחנו לעצמינו שבפעם הבאה אנחנו נרד קודם לשולי הגשר וניתן זכות קדימה. כעבור דקות ספורות קבוצת המבוגרים המדוגמים הבאה הגיעה מולינו. לפני שהספקנו לרדת מהגשר, הם כבר היו על האדמה, תוך איחולי שלום לבביים. כמובן שבפעם הבאה ירדנו לצידי הגשר ברגע שראינו אנשים מגיעים מרחוק. היינו מרוצים שלפחות בסיבוב אחד ניצחנו בתחרות האדיבות.
להיות נחמדה זה לגרום למישהו להרגיש טוב יותר, דרך תעדוף האינטרסים שלו על שלי. במקרה הטיפוסי, מה שמונח על הכף הוא קטן יחסית. למשל, לתת זכות קדימה על מדרכה צרה זה להיות נחמדה (או אדיבה, או מנומסת). ביפן, היה ברור שהנימוס הזה נתפס כערך. לא רק בקמיקוצ'י, אלא לאורך כל הטיול הרגשנו שהיפנים עושים מאמצים להיות נחמדים, מנומסים ואדיבים. אבל בתרבויות שונות, ואפילו בתוך קבוצות שונות באותה תרבות, נחמדות יכולה להיתפס באופנים שונים. תחשבי על זה רגע – איך את תופסת מישהו שנתן לך זכות קדימה? מה את חושבת עליו? כדי להפוך את הדיון הזה ליותר מבוסס, בואו נדבר על תיאוריות של ייחוס.
תיאוריית הייחוס של וויינר
ברנרד ויינר (Weiner) הוא פסיכולוג חברתי אמריקאי, שנולד ב1935. הוא שאל את עצמו איך אנשים מסבירים לעצמם הצלחות וכשלונות, וחקר את הנושא. הוא גילה שלוש קטגוריות:
- מוקד (פנימי / חיצוני) – האם הגורם לאירוע נמצא בתוכי או בעולם שסביבי
- יציבות (יציב / לא יציב) – האם מדובר בגורם קבוע או משתנה
- נשלטות (אפשר לשלוט / אי אפשר לשלוט) – האם אני יכולה לשלוט בגורמים לאירוע או לא
וויינר עסק באיך אנשים מסבירים לעצמם הצלחות וכשלונות. אני חושבת שהקטגוריות האלה שימושיות כדי להבין איך אנשים מפרשים אקטים של נחמדות. הכנתי טבלה כדי להדגים את זה, כאן למטה. הרעיון הוא כזה – את עושה מעשה נחמד, למשל – נותנת זכות קדימה במדרכה צרה. איך האדם שמולך יפרש את המעשה? זה תלוי במידה רבה בסגנון הייחוס שלו. יכול להיות שהוא יבין שזה קשור אליך (ייחוס חיצוני), כמו במקרים הבאים:
- ייחוס חיצוני-יציב חיובי: היא פינתה לי את הדרך כי היא אדם נחמד
- ייחוס חיצוני-לא יציב-חיובי: היא פינתה לי את הדרך כי היא במצב רוח טוב
- ייחוס חיצוני-יציב-שלילי: היא פינתה לי את הדרך כי היא חלשת אופי
- ייחוס פנימי-יציב-חיובי: היא פינתה לי את הדרך כי אני כזה מושך וכריזמטי. בנות תמיד מנסות להרשים אותי
- ייחוס פנימי-לא יציב-שלילי: היא פינתה לי את הדרך כי יש לי ריח רע והיא לא רצתה להתחכך בי
למה זה חשוב? כי יכול להיות פער בין הכוונות שלי לבין האופן בו תופסים אותי. אולי אני נחמדה כי אני רוצה לחיות בעולם בו אנשים אדיבים אחד לשני, או שאני רוצה לייצר תגובות ידידותיות ואוהבות. אולי אני חושבת משהו כמו – אני אתן לך זכות קדימה היום, אתה תתן לי זכות קדימה מחר. אבל אם הפרשנות של האדם אליו הייתי אדיבה היא "היא עושה את זה כי אני צ'ארמר" או "היא עושה את זה כי היא חלשת אופי" אני לא משיגה את המטרה שלי, ואולי אפילו ההפך. התוצאה יכולה להיות אכזבה ותסכול. המסקנה היא שלא מספיק להתייחס לכוונות שלי. כדי להיות נחמדה באופן שמשיג את המטרות הבינאישיות שלי אני צריכה להתייחס לאופן בו האדם מולי תופס את המעשים שלי. במקרה שאין התאמה בין ההבנות שלנו – אני צריכה לחשוב מחדש על ההתנהגות. כלומר, צריך להפעיל גמישות, ולהגיב בצורה שמותאמת למקרה הספציפי.
אסרטיביות היא מיומנות שמצריכה אימון
להיות נחמדות זאת מיומנות. רבות ממנו יודעות לעשות את זה נהדר. גדלנו על זה, התחנכנו על זה. יש לנו שנים של ניסיון. החברה דחפה אותנו לשם. להיות נחמדות באמת זאת לא מיומנות פשוטה. צריך להיות רגישות ואמפטיות. צריך לדעת להגיב מדוייק. לזכור ימי הולדת ופרטים על אנשים. להיות נחמדות, רגישות ואמפטיות זאת מיומנות שנלמדת במשך שנים של ניסוי, טעיה ודיוק. באופן דומה, גם להיות אסרטיביות זאת מיומנות. בניגוד לאגרסיביות – שיכולה להיות די גולמית ומשולחת רסן, לא מווסתת, לא מועילה ולא ממש מצריכה אימון, אסרטיביות היא אומנות עדינה. היא דורשת אימון. אם לא התאמנו בהפעלתה מעולם, השימוש בה לא יבוא לנו בקלות.
אסרטיביות היא מיומנות שמאפשרת לנו את התגובה המוצלחת ביותר בהרבה מקרים בהם אנחנו רוצות לעמוד על שלנו, לדאוג לזכויות שלנו או כשמישהו בוחן או חוצה גבול. למשל, כשאני רוצה להתמקח על השכר שלי, אם קורה מסביבי משהו שאני מתנגדת אליו, או אם מישהו מטריד אותי מינית. האסרטיביות שימושית באינספור סיטואציות יומיומיות, כמו כשמישהו עוקף אותי בתור לדואר או כשמישהי מעשנת לידי במקום אסור. או באוטובוס – כשנערים יושבים מאחורי ומפעילים מוזיקה בפול ווליום. או, אם קניתי מוצר פגום ואני רוצה לקבל את כספי בחזרה, או כשמתקשרים אלי כדי למכור לי מוצר שאין לי רצון בו.
כשהמיומנות באסרטיביות לא מספיק גבוהה, התגובה במצבים כאלה עשויה ללכת לאחד הקצוות – פאסיביות / נחמדות יתר, או, בקצה השני – אגרסיביות (זוכרים את נגה ושבתאי מהפתיחה?). פעמים רבות שני הקצוות האלה יבואו יחד: בהתחלה, תהיה תקופה של הבלגה, בה לא נגיב. לא נתמקח על השכר, לא נעיר למי שעקפה אותי בתור. אפילו נשתוק אל מול הטרדה מינית. אחרי תקופה של הבלגה, נאגור כעס ותסכול, וברגע מסויים נגיב על אירוע, והתגובה תכיל בתוכה את כל הכעס העצור ותהיה אגרסיבית (או פאסיבית אגרסיבית). כדי להגיב לאירועים כאלה בצורה מדוייקת, צריך להיות אסרטיביות. כשיש לנו אסרטיביות בארגז הכלים, יש לנו את הגמישות להיות נחמדות כשמתאים לנו, ואסרטיביות כשמתאים לנו.
אז הבנו שלדעת להיות נחמדה זה מורכב ונהדר (לפעמים). הבנו גם שנחמדות יכולה להתפרש בכל מיני דרכים, לא תמיד באופן אליו התכוונו. במקרים כאלה, אם אנחנו רגילות להיות נחמדות כל הזמן, נצבור כעס ותסכול. ראינו שיש ציר שבצד האחד שלו יש תוקפנות ובצד השני פאסיביות, ובאמצע נמצאת האסרטיביות. הבנו שחשוב לדעת להפעיל גמישות, ולהתאים את ההתנהגות שלנו לסיטואציה – להיות נחמדות כשמתאים, ואסרטיביות כשמתאים. בואו נדבר על איך להיות אסרטיביות.
איך להיות אסרטיביות
זיהוי ותגובה מוקדמים. המפתח לאסרטיביות הוא להיות עם אצבע על הדופק בנוגע לרגשות, צרכים, רצונות וגבולות של עצמי. להיות מאד מודעת לרגע בו נחצה גבול. מתי נפגעתי. מתי לא מתאים לי לעשות משהו. לא כל פעם שמשהו פגע ברגשות או ברצונות שלי מחייבת תגובה, אבל באופן כללי אסרטיביות בריאה היא תגובה מוקדמת. הסיבה היא שתגובה מוקדמת יכולה לעצור התנהלויות שמפריעות לי כשהן עוד צעירות, לפני שמתחילים להצטבר כעסים. בשלב הזה, כשמשהו רק קצת מפריע, לפעמים מספיק להגיב בהומור שמעביר את המסר, או אפילו בהבעת פנים או בטון. זה לא תמיד יעבוד, אבל בחלק מהמקרים זה יספיק. במקרים בהם המסר העדין לא יעבור, נצטרך להיות ישירות יותר. למשל, אני עומדת בתור לסופר ומישהי מגיעה וחותכת אותי. אם אני מגיבה ברגע בו היא עושה את זה, אני יכולה להיות די עדינה – ולומר "הגעתי לכאן לפניך, תוכלי לחכות בתור?" אם אני רק מסתכלת, מתרגזת ולא מגיבה, ואגיב רק כשעוד מישהו יחתוך (או בכלל, בתור אחר, אחרי שנים בהן אפשרתי לכולם לחתוך אותי) – רב הסיכויים שהתגובה תהיה יותר אגרסיבית.
לעבד היטב, להפעיל וויסות. אם הגעת לשלב שבו את ממש טעונה רגשית, נסי לדבר על כך עם אדם נוסף לפני שאת פונה לאדם שמפריע לך. ספרי לו מה את מתכוונת לומר ונסי לקבל פידבק נייטרלי. נסי להבין את הרגשות שלך – מה מתעורר בך, מהם החלקים באינטראקציה שהם שלך ואת לוקחת עליהם אחריות ולמה אפשר לצפות מהאדם איתו את מתכוונת לדבר.
זכרי שאת ראויה, אל תתני להקטנה לבלבל אותך. בחינת וחציית גבולות הן בעצם ויכוח, ללא מילים, על הירארכיה, זכויות וערך עצמי. אם מישהו חותך אותך בתור הוא משדר שהזמן שלו יקר יותר משלך. מיקוח על שכר הוא מיקוח על הערך הכספי של העבודה שלך. אם מישהי מעשנת לידך היא מעבירה מסר שהזכות שלה לעשן חשובה יותר מהזכות שלך לבריאות. לפעמים, ההתנהלות הזאת יכולה להיות מבלבלת, ולגרום לנו לתהות אם אולי באמת אנחנו לא ראויות. חשוב לא לתת להתנהלות מקטינה, מזלזלת או פוגעת כלפיך לגרום לך לפקפק בערך שלך או בזכות שלך ליחס מכבד.
להחזיק בראש את המטרה. אם המטרה שלך היא לשמר יחסים נעימים, להביע את העובדה שמשהו שנעשה מפריע לך משרת את המטרה הזאת. נכון, השיחה הזאת עשויה להיות לא נוחה. אבל לאורך זמן זה יעזור לאדם מולך להתנהג בצורה שתאפשר לך להיות יותר קרובה ונעימה אליו, וליחסים בינכם להיות יותר פתוחים וכנים.
מידה כנגד מידה. התאימי את ההתנהגות שלך, ואת עוצמת התגובה, לזאת של האדם מולך. אם מה שמפריע לך קטן, אולי לא מכוון או קרה בפעם הראשונה, עדיף להניח כוונות טובות ולהגיב מאד בעדינות (ולפעמים בכלל לא). ככל שמעבר הגבול או הפגיעה יותר בוטה, מכוונת ומשמעותית, כדאי שהתגובה תהיה יותר ישירה וחזקה. למשל, אם מדובר באדם שמתנהל באופן כוחני מאד , כדאי להתנהל מולו באופן יותר כוחני ממה שאת רגילה.
איך לדבר באסרטיביות?
- מקדי – מה את מנסה להשיג? כדאי לחשוב על דבר אחד מרכזי, שהוא החשוב ביותר. לרב האנשים קשה להבין ולקבל מסרים רבים בבת אחת. זה גם עשוי ליצור מצב בו המסר העיקרי והחשוב ביותר נבלע בתוך הדברים האחרים שנאמרים.
- ישירות היא החברה שלך, אל תפחדי ממנה – במקרים רבים אין טעם ללכת סחור סחור. זה נכון במיוחד אם ניסית כבר לרמוז ולומר בעדינות. לא כולם מבינים רמזים, פשוט תגידי את מה שאת מתכוונת אליו בצורה ברורה.
- "לא נעים לי" – לא נעים לי היא תחושה מאד נפוצה, וחבל. אם את מרגישה שלא נעים לך, תחשבי למה. דברי על זה עם חברים. תשאלי שאלות ונסי להבין אם התחושה הזאת מוצדקת או לא. אל תתני ל"לא נעים לי" להכתיב לך את ההתנהלות שלך בעולם. עדין לא שמעתי על מישהו או מישהי שהגיעו רחוק הודות ל"לא נעים לי".
- דברי על עצמך, לא עליהם – כשאפשר, וכשמדובר בחציית גבול עדינה, עדיף להתנסח ב"אני" ולא ב"אתה". זה עוקף הגנות, וקל יותר לאנשים לקבל את זה. "הייתי כאן לפניך" ולא "אתה חתכת". "חשוב לי להיות בסביבה ללא עישון" ולא "את הורסת לכולם את הבריאות".
- תהיי אמפטית – להיות אמפטית לא אומר להיות נחמדה (עוד על אמפטיה אפשר לקרוא כאן) אלא להבין איך האדם מולך תופס את העולם, ומה מניע אותו. זה מאד עוזר כדי להתאים את עצמך ולהעביר את המסר בצורה אפקטיבית.
ניסוי וטעיה. כמו כל מיומנות חדשה, אין מנוס מלהתנסות. חלק מהלמידה כוללת טעויות בדרך, וזה אומר – להיות אגרסיבית מדי, נחמדה כשזה לא מתאים לסיטואציה, או לשתוק ואז לחשוב שהייתי צריכה לומר משהו. זה לא משנה. מה שחשוב זה שהנושא הזה יהיה במודעות. כל טעות היא הזדמנות לעצור, לחשוב, וללמוד לפעם הבאה.
יש לך עוד טיפים לאיך ללמוד אסרטיביות? אשמח מאד לשמוע עליהם בתגובות. כמו תמיד, אשמח לשמוע מה חשבת על הפוסט באופן כללי – בתגובות או במייל שלי. כדי לקבל הודעה על פוסטים חדשים אפשר לגלול לתחתית העמוד ולהרשם לניוזלטר. כדי לקבל גם תוכן נוסף שקשור לכלים פסיכולוגיים מרחבי האינטרנט – אפשר ללחוץ כאן ולעקוב אחרי עמוד הפייסבוק. כדי להצטרף לדיון על יישום של כלים פסיכולוגיים בעבודה, אפשר ללחוץ כאן ולהצטרף לקהילת הפייסבוק.
14 תגובות
וואוו!! למדתי היום מלא !! הפשטות של הדברים שהצגת מדהימה ולא טריביאלית (פשוטה :)) בכלל
תודה רבה רוית 🙂
נפלאה.
אחת לכמה חודשים חוזרת לפוסט הזה
תודה רבה גל, ממש מתרגשת לקרוא את התגובה שלך.
תודה על המאמר הנפלא והממקד
שאלה בבקשה אני בטוח שאת מכירה את השיטה של דיילמקרנגי בסיפרו כיצד לרכוש ידידים והשפעה , האם זוהי שיטה מעשית ? או שזה רק עד לחייצת הגבולות?
אודה לך מאוד באם תוכלי לפתור סוגיה זאת
בברכה ובהוקרה
גדי
שלום גדי, שמחה שאהבת. אינני מכירה את השיטה, מוזמן לספר ואנסה להגיב.
תודה רבה על הכל המאמר מאוד מעניין ונפלא כן תודה רבה מאמר נפלא שאלה בבקשה בעניין האמפטיה
מה זה נותן לי אימפטה עבור הבן אדם שכבר חצה את הגבולות ובכלל איך אפשר להעיר לבן אדם בצורה אסרטיבית אמפתית? הייתי שמח לקבל הסבר יותר מדוייק משום שאני נראה לי דבר והיפוכו אודה לך מאוד גדי
תודה גדי. אסרטיביות אמפטית יכולה להיתפס כדבר והיפוכו כי אנחנו נוטים להבין אמפטיה כנחמדות. אבל הכוונה שלי באמפטיה היא פשוט ליכולת להבין את העולם מנקודת מבטו של מי שמולי – לא בהכרח לחוש כלפיו רגשות חיוביים משום סוג. אז, למשל, אם אני יושבת באוטובוס ומאחורי חבורת נערים שומעת מוסיקה ברמקול, ואני רוצה שינמיכו, אמפטיה היא לא להיות חביבה אלא באמת להבין מה מניע אותם. להסתכל עליהם קצת – איזה מן טיפוסים הם? ואיזה מן אוטובוס זה? ואיזו מוסיקה? האם זה ניסיון לבטא את עצמם? האם יכול להיות שהם בכלל לא מבינים שהמוסיקה שלהם לא נעימה לאחרים? האם הם דווקא מבינים שזה מפריע ועושים דווקא? ברגע שמבינים מה מניע אותם (זה החלק האמפטי), אפשר להתאים את הבקשה להפסיק לנסיבות. למשל אם הם בכלל לא מבינים שזה מפריע, יספיק כנראה לומר בעדינות שהמוסיקה מפריעה ולבקש שיעברו לאזניות. אם זה ניסיון לבדוק גבולות אולי כדאי דווקא ליצור קואליציה עם נוסעים אחרים. אם זה ניסיון לבטא את עצמם אולי להחמיא על המוסיקה קודם יעבוד הכי טוב וכן הלאה.
אויש את נהדרת!
תודה על הפרגון 🙂
ואיייי ממששש נהנתי בקריאת הפוסט…
תודה רבה!!!
עזר לי מאוד..
אני עם דמעות בעיניים עד כמה שזה מדויק עבורי:)
מרגש מאד לשמוע 🙂 בהצלחה עם זה
כל כך נכון…
תודה עזרת לי מאווד
אשמח לשמוע ממך איך להיות אסרטיבים מול אנשים שכבר יודעים שאתה לא מספיק כזה
תודה, שמחה לשמוע.
אני לא בטוחה שאני יכולה לענות על זה במסגרת הזאת, אבל ככיוון כללי הייתי הולכת על – לאט, בעקביות ובנחישות.