fbpx
ילד נזיר שוטף כלים גם זה מיינדפולנס
נעמה

נעמה

מיינדפולנס: מיומנות העל שתשדרג לך את החיים

איך תרגול מיינדפולנס יכול לשדרג לך את החיים?

לאחרונה אני שומעת המון על מיינדפולנס (בעברית: קשיבות). מיינדפולנס יכול לסייע בכל כך הרבה תחומים, שזה יכול להישמע כמעט כמו סוג של קסם. הנה רשימה (חלקית) של תחומים בהם תרגול מיינדפולנס יכול לסייע:

  • שיפור שביעות רצון כללית מהחיים, ובאופן ספציפי ממערכות יחסים
  • הפחתת חרדה ודיכאון
  • וויסות טוב יותר של רגשות, למשל כעס
  • שיפור ריכוז ופרודוקטיביות
  • הירדמות קלה יותר ושינה טובה יותר
  • אכילה באופן מותאם יותר לצרכים של הגוף וירידה במשקל
  • הנאה גדולה יותר מהזמן עם בן או בת הזוג ועם הילדים
  • הפחתת דאגות ולחץ
  • הגברת אושר 

אני נוטה להיות קצת סקפטית כלפי הבטחות כל כך גדולות. ועדין, הניסיון האישי שלי, של רבים אחרים ומחקר מדעי מראים שמיינדפולנס זה משהו ששווה מאד להכיר. אז אם משהו מהרשימה הזאת מעניין אתכם, כדאי לכם להמשיך לקרוא.

בואו נתחיל מההתחלה – מה זה מיינדפולנס?

אולי שמעתם פעם על מיינדפולנס. מה אתם מדמיינים כשאתם חושבים על מיינדפולנס? רבים חושבים על שלווה אינסופית או על ראש נקי ממחשבות. התמונה שעולה בראש יכולה להראות בערך כמו זאת.

ילדים נזירים מתרגלים מיינדפולנס
תרגול מיינדפולנס יכול להראות ככה

גם בגרסה מערבית יותר, מיינדפולנס פעמים רבות מתקשר למדיטציה, לתרגול יוגה, לבודהיזם, לרוחניות (ולאנשים שלובשים שרוואלים לבנים…). ואכן, מיינדפולנס יכול לתפוס צורות רבות. במקור מיינדפולנס מגיע מהמזרח, והוא מבוסס על רעיונות בודהיסטיים. בפוסט הזה אני אתרכז בהמשגה מערבית של מיינדפולנס, מנקודת מבט פסיכולוגית.

מיינדפולנס יכול להראות גם ככה

בואו נתחיל ממה מיינדפולנס הוא לא. הרעיון של מיינדפולנס הוא לא לרוקן את הראש ממחשבות או להיות במצב של רגיעה אינסופית. מיינדפולנס הוא גם לא להתרכז בנשימות. התרגול אינו דורש שום ציוד מיוחד, מפגשים או הנחיה. אז מה כן? במיינדפולנס המטרה היא לשים לב באופן מכוון ובלתי שיפוטי לסביבה בהווה.

בואו נתמקד קצת בכל אחד מהמרכיבים של ההגדרה הזאת.

לשים לב

הכוונה היא להיות מודעים לסביבה (החיצונית והפנימית, עוד על כך בהמשך), אבל בלי להיסחף אחרי הרשמים שלנו ממנה. 

באופן מכוון

יש לנו מנגנונים שהם ברירת המחדל שלנו בנוגע לאופן בו אנחנו חווים את הסביבה. במיינדפולנס אנחנו משקיעים אנרגיה כדי לחוות את הסביבה באופן אחר (עם הזמן, הגישה הזאת אמורה להפוך קלה וטבעית יותר).

ללא שיפוטיות

החלק הזה יכול להישמע קצת לא אותנטי. מה זה אומר, לחוות באופן לא שיפוטי? שיפוטיות היא מאד טבעית לנו. אנחנו נוטים לסמן באופן די אוטומטי חלקים מהמציאות שלנו כטובים או רעים. אנשים, מחשבות, רגשות, חוויות, כולם באופן די מיידי נצבעים אצלנו בראש כחיוביים או שליליים. אפילו כשאנחנו מנסים לא לשפוט (ואולי – במיוחד אז) אנחנו שיפוטיים. דמיינו מישהי שאתם מכירים אומרת את המשפט "אני לא שופטת…." מה קורה בחלק השני של המשפט? שיפוט, נכון?

הכוונה ב"ללא שיפוטיות" היא לא לשקר לעצמינו שאנחנו לא שיפוטיים. הכוונה היא אחרת – אנחנו רגילים לחוות את העולם דרך השיפוט שלנו, במיינדפולנס אנחנו מתייחסים לשיפוטיות שלנו כעוד חלק מהחוויה אבל משתדלים לתת לה משקל בהתאם. השיפוטיות היא רק עוד פן של החוויה שלנו של המציאות – יש טעמים, צבעים, ריחות, מחשבות ורגשות, וגם שיפוטיות. זה שאני חושבת שמשהו טוב או רע – זאת רק עוד מחשבה, לא חזות הכל.

הסביבה

במיינדפולנס, אנחנו שמים לב לסביבה החיצונית והפנימית שלנו. האופן בו אנחנו קולטים את הסביבה החיצונית והפנימית הוא דרך המחשבות, הרגשות והתחושות שלנו (כדי לזכור יותר בקלות אפשר להתייחס אליהם כראש, לב וגוף בהתאמה, כמובן שרגשות לא באמת ממוקמים בלב):

  • מחשבות ("ראש") – למשל, עברה לי בראש מחשבה שהכל יסתדר בסוף, או עברה לי מחשבה שאני לעולם לא אצליח.
  • רגשות ("לב") – למשל, אני מרגישה סיפוק, שלווה, אהבה, קנאה, כעס, שנאה או גאווה.
  • תחושות ("גוף") –  תחושות גופניות, שמגיעות מהחושים שלנו. אלו יכולות להיות חוויות חושיות כמו ריח מוזר שמגיע מהחדר ליד, הצליל של רשרוש העלים, וחוויות גופניות כמו – הדופק שלי מואץ, אני מרגישה תחושה עמומה באזור הברך, כואב לי הראש או אני עייפה.
ילד נזיר שוטף כלים גם זה מיינדפולנס
אם הילד שם לב באופן מכוון ובלתי שיפוטי לסביבה שלו בהווה - הוא מתרגל מיינדפולנס

איך מיינדפולנס מסייע לנו (או: מקורות הסבל האנושי)

לבני אדם יש יכולת להרהר, להיזכר בעבר, לדמיין את העתיד. היכולת הזאת מסייעת לנו להסיק מסקנות, ללמוד ולהתכונן לקראת מה שצפוי לקרות. אבל הרבה מהמחשבות שלנו על העבר והעתיד לא מועילות לנו. הן סוחפות אותנו לתוך מערבולת של מחשבות ורגשות, שגורמות לנו המון סבל מיותר. 

בואו נחשוב על דוגמאות לסבל שמקורן בהווה: נמר רודף אחרי איילה, היא בחרדה קיומית. היא סובלת. ילד נופל ונפצע, כואב לו, הוא סובל. אדם הלך לאיבוד בג'ונגל, הוא לא אכל שלושה ימים, הוא רעב. הוא סובל. 

עכשיו, תחשבו על כמה אירועים בהם אתם סבלתם בזמן האחרון. כמה מהסבל היה באמת קשור לאירוע שקרה בהווה שלכם? כשעושים את זה, מגלים שמקור להרבה מהסבל בכלל לא מתרחש בהווה – הוא קיים במחשבות שלנו, וברגשות שהמחשבות האלה מעוררות. אנחנו חרדים מהעתיד, מתחרטים על העבר, מרגישים אשמים על משהו שעשינו לפני 20 שנה, כועסים על משהו שקרה אתמול. הסבל אמיתי, אין ספק בכך. העיסוק בעבר ובהווה הוא אוטומטי ולעיתים גם מועיל. אבל בהרבה מקרים, המציאות בהווה שלנו סבירה ואפילו טובה, ועדין, אנחנו סובלים. לא באופן שמועיל ומקדם אותנו, אלא בגלל הנטיה האוטומטית הזאת להתעסק בדברים שליליים שקרו בעבר או עלולים לקרות בעתיד. אנחנו לא שואלים את עצמינו – האם זה מקדם אותי עכשיו? אנחנו לא בוחרים. אנחנו נשאבים להתנהלות הזאת מתוך הרגל. הרעיון של מיינדפולנס בהקשר הזה הוא להיות בהווה.

ההיקף של סבל שמקורו בעבר או בעתיד הוא עצום. שניים ממקורות הסבל הפסיכולוגי הנפוצים ביותר הם חרדה (כ18% מהאמריקאים סובלים ממנה בשנה נתונה) ודיכאון (כ6% מהאמריקאים סובלים ממנה בשנה נתונה). באופן כללי, חרדה ודיכאון קשורים שניהם לאותם סוגים של אירועים: אירועים מכאיבים – בהם היה אובדן או סבל מסוג אחר. בחרדה, אנחנו מגיבים לציפיה שאירועים כאלה יקרו בעתיד: שמישהו אהוב יחלה, שיפטרו אותנו מהעבודה, שניכשל במשימה חשובה, וכו'. בדיכאון, אנחנו מגיבים לאירועים מכאיבים שכבר קרו בעבר: מישהו אהוב חלה, פוטרנו מהעבודה, נכשלנו במשימה חשובה וכו'.

כל האירועים האלה כואבים כשהם קורים ולמשך זמן מסויים לפני ואחרי, אבל בחרדה ובדיכאון אנחנו ממשיכים את הכאב רחוק אל תוך העבר או העתיד. במקרה של חרדה, אנחנו אפילו עשויים לסבול מאירועים שבסוף לא יגרמו לסבל משמעותי, או אפילו לא יקרו בכלל. למשל, אני יכולה להיות בחרדה מטיפול שיניים עתידי, ולסבול שבועיים מראש מהמחשבות על כמה הוא יכאב. בסוף, הטיפול יכול לכאוב הרבה פחות ממה שהערכתי, ואפילו להתבטל לגמרי – ועדין סבלתי המון מהציפיה המפחידה לטיפול. או אם אני נכשלת במבחן חשוב, הרגע בו אני מקבלת את הציון יהיה מכאיב. יכול להיות שאזדקק לתקופה מסויימת כדי ללמוד שוב למבחן הבא ולעבור אותו, תקופה שתהיה עמוסה ומתוחה. אבל החרדה חודשיים מראש, או הדיכאון חודש אחר כך לא קשורים לגורם סבל בהווה. 

הערה חשובה בהקשר הזה – אין כאן שום שיפוטיות לגבי חרדה או דיכאון. מידה של חרדה ושל דיכאון טבעית ומתבקשת סביב אירועים מסויימים. למשל, באבחון דיכאון, אדם שיש לו את כל הסימפטומים של דיכאון אבל בדיוק עבר אובדן גדול לא יאובחן עם דיכאון, כי מדובר בתגובה טבעית לאירוע. הדיכאון יאובחן רק כשעובר פרק זמן מסויים והדיכאון ממשיך. השאלה היא איך אפשר לתחום תחושות כואבות לפרק זמן סביר, בלי למתוח את התחושות האלה רחוק אל העבר והעתיד. מיינדפולנס זאת גישה שמציעה כלים כדי להיות בהווה כפי שהוא – כואב או מהנה. עבור הרבה מאיתנו חלק גדול מהסבל שאנחנו חווים לא קורה בהווה, ולכן הגישה הזאת יכולה להפחית הרבה סבל, ולמעשה להפוך אותנו למאושרים יותר. 

ההבדל בין מיינדפולנס כגישה לתרגול מדיטציית מיינדפולנס

מיינדפולנס היא גישה לחוויה שלנו של המציאות, שכוללת מודעות מכוונת למה שאנחנו חווים בהווה תוך חוסר שיפוטיות. זאת נקודה חשובה, כי הרבה אנשים חושבים בטעות שמיינדפולנס זאת מדיטציה. רון סיגל אומר שמיינדפולנס זה כמו כושר גופני: אנחנו יכולים לעשות תרגילים כדי לחזק את הכושר, למשל לשחות, לרוץ, או לרכב על אופניים, אבל התרגילים האלה אינם כושר גופני. כושר גופני הוא כח, סיבולת וגמישות. פעילויות כמו ריצה ושחיה הן דרך לחזק את הכושר, אבל הן לא כושר. אותו הדבר עם מיינדפולנס: מיינדפולנס הוא גישה מסויימת לחוויה שלנו של המציאות. תרגול של מדיטציית מיינדפולנס היא דרך לסגל לעצמינו את הגישה הזאת, אבל מיינדפולנס אינו מדיטציה.

היכולת לגשת לעולם דרך פרספקטיבה של מיינדפולנס קיימת בכולנו, אבל אם אנחנו רוצים שהיא תהיה זמינה לנו כשאנחנו צריכים אותה (למשל, ברגעים של כעס גדול, תחושת חוסר אונים או עצב) עוזר להתאמן עליה מראש. הסיבה היא שהעוצמה של המחשבות, הרגשות והתחושות שנשאבים לתוכם ברגעים קשים היא הרבה יותר חזקה. כלומר, דווקא ברגעים בהם גישה של מיינדפולנס יכולה להועיל הכי הרבה, אימוץ הגישה הזאת יסתבר כמאתגר. לכן כדאי להתאמן מראש ולחזק את היכולת להפוך אותה לזמינה לשימוש כשצריך. אימון של היכולת לשים לב באופן מכוון ובלתי שיפוטי לסביבה שלנו בהווה הוא אימון מיינדפולנס, או מדיטציית מיינדפולנס.

מיינדפולנס תוך כדי מטלות בית
אפשר לתרגל מיינפולנס תוך כדי מטלות בית

איך מתרגלים מיינדפולנס? מדיטציית מיינדפולנס בחמש דקות

הנה כמה שלבים פשוטים לתרגול מדיטציית מיינדפולנס:

  1. סביבה – בתור התחלה כדאי למצוא מקום עם מעט הסחות דעת, ככל האפשר. נסו למצוא פינה שקטה ונוחה. שבו איך שנח לכם – אם אתם חובבי כיסאות שבו על כסא, אין שום צורך לשבת בתנוחה שמרגישה לכם לא טבעית. עם הזמן אפשר לתרגל מיינדפולנס במצבים רבים בהם עושים פעולות אוטומטיות שלא דורשות תשומת לב מיוחדת, כמו הליכה, שחיה, שטיפת כלים, קיפול כביסה או מקלחת.
  2. להפנות את הקשב לחווייה חושית – בהרבה מקומות ממליצים להפנות קשב לנשימות, זה מתבקש כי זאת חוויה גופנית קצבית וקבועה. אבל לא חייבים להתמקד בנשימות, אפשר לבחור בחוויה חושית אחרת, כמו התחושה של האוויר על העור, הרחש של הרוח על העלים, הדוגמאות שאור השמש מקרין על הקרקע, הריחות סביבנו וכו'. אני ממליצה לנסות להתמקד בדברים שונים ולבחור את מה שעובד הכי טוב בשבילכם.
  3. תיוג מחשבות – הדעת שלנו תמיד מוסחת, ואי אפשר לשלוט בזה. הרעיון הוא להחזיר את הקשב בכל פעם שהוא בורח אל מושא המיקוד שבחרנו (הנשימות למשל). האופן בו עושים את זה הוא "לתייג" את הסחת הדעת, לוותר על שיפוטיות, לתת להסחה לחלוף על פנינו ולהחזיר את הקשב למה שבחרנו להתמקד בו. הכוונה בתיוג הוא להתייחס למחשבה כמה שהיא, מחשבה, לתת לה כותרת (תיוג) ולחזור להתמקד במה שבחרנו. למשל "מחשבה של ביקורת עצמית חלפה לי בראש", "מחשבה לגבי ארוחת הצהריים חלפה לי בראש", "יש לי בבטן תחושה של רעב קל", ואז מיד לחזור להתמקד במה שבחרנו (למשל, בנשימות שלנו). הרעיון מאחורי תיוג הוא שאנחנו לא נסחפים לתוך התוכן של המחשבה (מה שיגרור שרשרת של מחשבות אחרות) אלא מתייחסים לתכונות שלה כמחשבה – המיקום, העוצמה וכו'. 
  4. זמן – עושים את זה במשך זמן מסויים – 3 דקות הן התחלה טובה, ואפשר להתקדם ל5 או 10 עם הזמן, כשזה נהיה קל וטבעי. יכול לעזור לכוון טיימר או שעון מעורר כדי לא להיות מרוכזים בשעון או במחשבות על הזמן שעובר. 

הפוסט הזה הוא פוסט ראשון בנושא מיינדפולנס. המטרה שלו היא להסביר את העקרונות של מיינדפולנס, ההגיון מאחוריו ואיך אפשר לשפר את המיומנות הזאת באמצעות תרגול. אשמח לשמוע בתגובות מה חשבתם על הפוסט, ואילו שאלות עלו לכם. בפוסט הבא אכתוב על איך אפשר ליישם מיינדפולנס כדי להתמודד עם חוסר וודאות טוב יותר. אם אתם רוצים לשמוע כשהוא מתפרסם, אתם מוזמנים לגלול לתחתית העמוד ולהרשם לרשימת התפוצה. אתם גם מוזמנים ללחוץ כאן ולעקוב בדף הפייסבוק שלי, שם אני מפרסמת עוד תכנים שקשורים לפסיכולוגיה פרקטית. 

פוסטים נוספים

תגובות

20 תגובות

  1. תודה רבה, זה נושא חשוב שנרמס בשל קצב החיים המהיר..חשוב לעצור, לתזכר ולתרגל. תמחכות לבאות:)

    1. תודה מיכל! ממש מסכימה איתך בקשר לזה שקצב החיים המהיר מנוגד למיינדפולנס. מזל שיש דרכים לנסות לאזן.

  2. פוסט מצויין. הסברת את זה מעולה וגורם לרצות להבין יותר לעומק. אהבתי את העניין עם הכושר והאמצעים להגיע אליו כהקבלה

    1. תודה אפרת! אני אנסה להעמיק בפוסט(ים) הבא(ים). גם אני ממש אהבתי את הדימוי הזה!

  3. קודם כל , צריך לציין שאת כותבת מעולה ואני אוהב את הפוסטים שלך.
    שנית , רציתי לשאול , מעניין אותי הנושא של מיינדפולנס לצורך שיפור הריכוז ביום-יום , בעיקר לצורך לימודים. מה את חושבת שאפשר לעשות בנידון? האם יש לך המלצות אולי לאתרים / בלוגים / ספרים שנוגעים בנושא הזה?

    1. תודה ליאור 🙂 יש אפליקציה בשם headspace, אני חושבת שזה מקום טוב להתחיל בו. היא ממש עוזרת להתחיל לתרגל באופן קבוע, ויש בה הסברים מעמיקים שמשולבים במהלך התרגולים.

  4. הסבר בהיר ומעולה!!
    במיוחד אהבתי את ההקשבה למה מתאים לנו בתחושות גוף, כשתשומת לב לנשימה היא רק עוד אפשרות.

    1. תודה רבה גבי, שמחה שאהבת. גם בשבילי ההבנה הזאת היתה פריצת דרך 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *