אז איך זוכרים דברים שאסור לשכוח?

אני אתמקד בדברים יומיומיים שאנחנו מנסים לזכור. דברים כמו לשלם את הדוח, הסיסמא לאתר, איפה חניתי, לקחת את העוגה בבוקר. אם מעניין אתכם איך אפשר לזכור, למשל, כמות גדולה של חומר לימודי למבחן, יש על כך המון מידע אבל לא אעסוק בכך בפוסט הזה.

בכל הקשור לדברים יומיומיים, שאנחנו לא משננים אלא זוכרים על הדרך, או שיש צורך להיזכר בהם דווקא ברגע מסויים (לפני שיוצאים מהבית, שבועיים לפני יום הנישואים, בעוד שעתיים, אחרי האוכל) יש לנו נטיה להערכת יתר של הזיכרון שלנו. אנחנו לא נוטים לזכור דברים שאיננו מפנים להם קשב, ואנחנו לא יכולים לכוון ״שעון מעורר״ מנטלי ולהיזכר דווקא ברגע הנכון. זיכרון העבודה שלנו לרב עמוס ופעיל, ולא כדאי להחזיק בו פריטים מיותרים. גם אם נצליח לזכור כל הצהריים שאנחנו צריכים לקחת הביתה את קופסת האוכל מהמקרר, זה ישב לנו בזיכרון העבודה ויתפוס מקום – וחבל להסיח את הדעת בשביל כזה דבר. לכן הפתרון הטוב ביותר הוא לוותר מראש על שימוש בזיכרון ולהשתמש באמצעים חלופיים. המפתח כדי להצליח כאן הוא להפנים שאנחנו די גרועים בזיכרון פרטים כאלה, וככל שאנחנו יותר עמוסים, כך הסיכוי שנשכח משהו חשוב גדל. לכן, למרות שזה נשמע לנו בלתי סביר שנשכח, עדיף לזכור שאנחנו מעריכים הערכת יתר את היכולת שלנו להיזכר בפרטים פרוזאיים בדיוק ברגע הנכון, ולמצוא דרכים חלופיות לזכור בזמן. 

מה אפשר לעשות במקום לזכור בראש?

רשימות – השיטה הישנה והטובה. יש אנשים שאוהבים להשתמש ביומן פיזי, יש שמעדיפים פתקים דביקים סביב משטח העבודה. עבור אחרים, היומן בטלפון או אפליקציית פתקים עובדים טוב יותר. מצאו את הדרך שמתאימה לכמות ואופי המשימות שלכם. 

החיסרון בשיטה הזאת הוא שצריך לזכור לקרוא את הרשימות, ולעשות זאת בזמן הנכון. העין ״מתרגלת״ לרשימות ואז אנחנו כבר מתחילים לפלטר, למשל, את הפתק על השולחן שכתוב בו שחייבים דבר ראשון על הבוקר להתקשר לאינסטלטור. כאשר משתמשים ברשימות, כדאי להקפיד על הדברים הבאים:

• שיטה אחת לסביבה אחת. זה בסדר אם בעבודה אני מנהלת מסמך וורד עם רשימת המשימות שלי, בבית יש לי פתק על המקרר עם דברים שצריך לעשות, ועבור הקניות בסופר אני מנהלת רשימה בטלפון. אבל אם בעבודה יש לי גם יומן פיזי, גם יומן דיגיטלי, גם פתקים בטלפון וגם פתקים דביקים על השולחן אני כנראה אלך לאיבוד בין כל הרשימות.
• רמת פירוט מתאימה. היופי בכתיבת משימות הוא שאפשר לרפרף במבט אחד ולהבין מה צריך לקרות, ואז לתכנן מה כדאי לעשות קודם ומה אחר כך. אם מפרטים יותר מדי, לא נוכל לרפרף. לעומת זאת, אם מפרטים פחות מדי, לעיתים נחזור ולא נבין למה התכוונו. צריך למצוא את האיזון הנכון.
• שגרה של מעבר על הרשימה. רישום המשימות עוזר רק בתנאי שקוראים את הרשימה, ועדיף בזמן קבוע. למשל, אם אני עוברת על רשימת המשימות שלי כל בוקר, אדע לכתוב בה משימה למחר אבל לא להערב. 

עוגנים – השיטה האהובה עלי. היא לא מתאימה לכל דבר אבל כשהיא כן היא מאד אלגנטית. השיטה הזאת מסתמכת על כך שיש דברים שאנחנו זוכרים בלי להתאמץ (הם יושבים בזיכרון הפרוצדורלי שדיברנו עליו, שהוא סוג של זיכרון לטווח ארוך). אנחנו יכולים להשתמש בפעולות שגרתיות כעוגנים, כדי להזכיר לעצמינו דברים שאנחנו עלולים לשכוח. למשל, אם אני רוצה לזכור לקחת את העוגה מהמקרר בבוקר, אני יכולה לשים את המפתח של הבית (שאני תמיד נועלת בבוקר) מעל העוגה במקרר. כך אזכור לקחת את העוגה בדיוק ברגע הנכון, בלי להצטרך לקרוא שום רשימה. אם אני רוצה להתלבש פורמלי לישיבה, והדבר הראשון שאני עושה בבוקר הוא לצחצח שיניים, אני יכולה להצמיד פתק תזכורת למברשת השיניים שלי וכן הלאה.

מסכימים? לא מסכימים? יש לכם עוד שיטות ורעיונות? אני תמיד ממש שמחה לשמוע אתכם בתגובות. בנושאים אחרים, אתם מוזמנים גם לכתוב לי למייל ב״צור קשר״.

אם אתם מתעניינים ביישום כלים פסיכולוגיים בעבודה (או בלימודים) אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולהצטרף לקבוצת הפייסבוק שלי.

אם תרצו לשמוע עוד על כלים פסיכולוגיים, כולל תכנים מרחבי הרשת, אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולעקוב אחרי הדף שלי.

לבסוף, אם אתם רוצים להיות הראשונים ששומעים על פוסט חדש, אתם מוזמנים לגלול לתחתית העמוד ולהרשם לרשימת התפוצה.