האם אתם לפעמים חשים אבודים בקשר לרגשות של בת הזוג? מרגישים שאתם לא מצליחים לקרוא את המניעים של הקולגה? מוצאים את עצמיכם חסרי יכולת להגיב מול ההערות של אמא? לא בטוחים איך להתנהל מול הבוס? הייתם רוצים קשרים יותר חזקים עם חברים? הנה מקום טוב להתחיל בו.
לא פשוט להבין את עצמינו. להכיר את עצמינו טוב באמת זה פרויקט שנמשך לאורך כל החיים. להבין אחרים מסובך פי כמה ואני לא מתיימרת לכסות את הנושא בפוסט אחד, או בכלל. יחד עם זה, בסדרת הפוסטים בנושא הבנת האחר אני רוצה לכסות כמה נושאים עיקריים כמו אמפטיה, תקשורת והקשבה, סאב-טקסט, TOM – theory of mind וטאקט. אלו מושגי מפתח שיכולים לעזור להבין את ההתנהגות של אנשים אחרים, את האופן בו הם מגיבים אלינו, את היחסים שלנו עם אחרים ואת האופן בו ניתן להשפיע ולשנות אותם.
מהי אמפטיה?
הפוסט הזה, הראשון בסדרה, יעסוק בנושא האמפטיה. היכולת להבין אחרים מבוססת במידה רבה על יכולת לאמפטיה. אמפטיה היא ביטוי שגור בתרבות שלנו. אנחנו בדרך כלל מדמיינים אנשים אמפטיים כאנשים מלאי דאגה לזולת ונכונות לעזור לאחר במצוקה, אבל אמפטיה היא לא בהכרח כזאת. למעשה, יש שני סוגים של אמפטיה:
- אמפטיה קוגניטיבית ("להבין")
- אמפטיה רגשית ("להרגיש")
שילוב בין שני המרכיבים של האמפטיה, הקוגנטיבי והרגשי, יכול להוביל לסוג שלישי של אמפטיה – פעולה אמפטית ("לדאוג לאחר")
אמפטיה קוגניטיבית
אמפטיה קוגניטיבית משמעותה היכולת לשים את עצמי בנעליים של מישהו אחר, או לראות את העולם מבעד למשקפיים שלו. במילים אחרות, המשמעות היא להיכנס לפרספקטיבה של אדם אחר. הכוונה היא לא לראות את העולם כפי שאני הייתי רואה אותו אילו הייתי חווה את החוויות של האחר. כדי להיות אמפטיים עלינו להצליח לראות את העולם, עד כמה שאפשר, כפי שהאחר, עם מאפייני האישיות, הרקע ותפיסת העולם שלו, רואה אותו. אם אני עוברת ברחוב ורואה ילד בן 6 יושב לבד על המדרכה, עצוב, כשאני אמפטית קוגניטיבית אני מצליחה לראות מה גורם לו, כילד בן 6, להיות כל כך עצוב, ולא נשאבת להבנות של איזה מן דברים גורמים לי להיות עצובה.
אמפטיה קוגניטבית היא מיומנות שימושית באופנים רבים, ואין לה קשר לטוב לב. היא הבסיס ליכולת להבין את האחר כדי להושיט לו עזרה, אבל יכולה לשמש באותה מידה כדי לנצל, לעשות מניפולציות ולהזיק. למשל, פרסומאי שיוצר פרסומת לטמפונים צריך להיות מסוגל להבין את העולם כפי שנשים חוות אותו. פרסומאי טוב יהיה בעל אמפטיה קוגניטיבית, הוא יהיה מסוגל להשתמש בפרספקטיבה של נשים בקהל היעד שלו לצורך הכנת הפרסומת. זוהי מיומנות נייטרלית מבחינה מוסרית, והיא ממוקמת בתחום של מחשבות ולא בתחום הרגשות. זאת בניגוד לסוג השני של אמפטיה – אמפטיה רגשית.
אמפטיה רגשית
אמפטיה רגשית היא מצב בו מרגישים את הרגש של האחר יחד איתו, כאילו נדבקים ברגש. כאשר צופים בסרט מתח וחשים פחד כאשר הגיבור בסכנה, אנחנו חווים אמפטיה רגשית. אמפטיה רגשית דומה להבנה המקובלת של אמפטיה יותר מאשר אמפטיה קוגניטיבית. טוב לב, דאגה לזולת וסולידריות נשענים על אמפטיה רגשית, ולכן ניתן להגדיר אותה כרגש פרו חברתי.
יחד עם זה, בסיטואציות מסוימות יש צורך לנטרל, או לפחות להפחית במידה משמעותית, אמפטיה רגשית. הסיבה היא שאמפטיה רגשית יכולה לגרום להזדהות יתר עם האחר באופן שמקשה על ויסות רגשי ועל פעולה מתאימה. למשל, מנתח שצריך לכרות רגל צריך להיות מסוגל לנתק את עצמו מהרגשות של המטופל אותו הוא מנתח כדי להיות מסוגל לעשות את העבודה שלו כראוי. שופט צריך להיות מסוגל לשמוע עדות קורעת לב ועדין לשמור על ויסות רגשי ושיקול דעת. גם בסיטואציות פחות דרמטיות, אמפטיה רגשית עשויה להקשות על התנהגות מתאימה.
לפעמים היכולת לשמור על מרחק מסויים מהסיטואציה הכרחית כדי להיות מסוגלים לשמש עוגן בלי להיסחף לסיטואציה. למשל, בואו נדמיין מצב בו חברה שלי מגיעה אלי נסערת ומספרת לי בדמעות שהחבר שלה נוסע לחופשת סקי לשבוע בלעדיה. היא אומרת שהיא לא מסוגלת לדמיין איך תסתדר בלעדיו וכועסת עליו מאד על שהוא 'עושה לה דבר כזה'. כנראה שעדיף לא להיסחף יחד איתה למערבולת הרגשות ולומר לה שזה דבר נורא ואיום והיא ללא ספק צריכה להיפרד ממנו מיד. במקום זה, עדיף שאשאר קצת יותר מרוחקת רגשית, ואומר לה, למשל, שאני מבינה שזה קשה אבל זה לא סוף העולם, ושאפשר לחשוב יחד על דרכים להעביר את השבוע הזה בכיף. זה פחות אמפטי רגשית אבל יותר מועיל.
מחסור ביכולת אמפטית
מחסור בכל אחד מהמרכיבים של אמפטיה יוביל לקושי בינאישי. מחסור באמפטיה רגשית בלבד עם יכולת תקינה לאמפטיה קוגניטיבית עשוי להוביל להתנהגות אנטי חברתית. תהיה יכולת תקינה להבין את האחר, את מה שמניע אותו יחד עם נטיה שלא להיות מושפע מהמצב הרגשי של האחר. אדם כזה עשוי לבצע מניפולציה על אדם אחר, לגרום לו למצוקה אך לא להרגיש מוטרד או אשם כתוצאה מזה. ואכן, לפסיכופטים יש אמפטיה קוגניטיבית תקינה יחד עם יכולת נמוכה לאמפטיה רגשית.
אדם שחש אמפטיה רגשית בקלות אך מתקשה באמפטיה קוגניטיבית עשוי להרגיש מוצף ולהתקשות לווסת את הרגשות שלו. מחקרים מראים שלאוטיסטים יש יכולת נמוכה באמפטיה קוגניטיבית אך לא בהכרח באמפטיה רגשית (התוצאה הזאת מתקבלת כשמשווים אוטיסטים לבני גילם מבחינם יכולת מנטלית – מילולית).
האם ניתן ללמוד אמפטיה?
איזון טוב בין מרכיבי האמפטיה יאפשר להבין אחרים, לצפות טוב יותר התנהלות של אנשים סביבנו, להגיב טוב יותר לאנשים שחשובים לנו, לחוש יותר אכפתיות וקרבה ולנהל מערכות יחסים טובות יותר. אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לחיזוק באחד המרכיבים של אמפטיה, מחכה לכם תהליך ארוך (אך מתגמל מאד). החדשות הטובות הן, שאפשר ללמוד אמפטיה. בתור צידה לדרך, הנה פירוט על כמה כיוונים לשיפור אמפטיה: הקשבה מעמיקה, קשב למסרים לא מילוליים ופיתוח יכולת תקשורת. בחלק הזה לא אפריד בין אמפטיה קוגניטבית לאמפטיה רגשית, כי הן שלובות.
הקשבה מעמיקה – צעד ראשון בדרך להבנה יותר טובה של אנשים הוא פשוט להקשיב להם. כולנו שומעים אנשים מדברים אבל אנחנו לא תמיד באמת מקשיבים. הקשבה מעמיקה דורשת לשים בצד, לכמה דקות לפחות, את מה שמעסיק אותי ולהתמקד בחוויה של האדם שמולי. הרבה פעמים אנחנו שומעים אנשים אחרים מבעד לפילטר של מה שמעסיק אותנו. החלקים בדיבור של מי שיושב מולי שיותר מושכים אותנו באופן טבעי, הם אלו שיותר רלוונטיים לנו.
כדי להקשיב באופן מעמיק צריך להיות מסוגלים להניח לחלקים שרלוונטיים לעולם שלנו ולהתעמק במה שהאדם מולי מספר, בחוויה שלו. אם למשל חברה מהעבודה מספרת לי שקיבלה הצעת עבודה אטרקטיבית והיא מתלבטת מה לעשות, אני יכולה למצוא את עצמי מרוכזת בסקרנות שלי לגבי התפקיד והשכר שהציעו לה (החלק שרלוונטי לחיים שלי באופן ישיר) או לנסות להעמיק בחוויה שלה, לשים בצד את הסקרנות והתועלת שלי ולנסות באמת להקשיב למה שמעסיק אותה – היתרונות והחסרונות של התפקיד החדש מבחינתה, מה גורם לה להרגיש חשש, המחשבות שלה לגבי הדרך לגשת לזה. דוגמא אחרת – חבר מספר לי שהוא נפרד מחברה שלו ומאז איבד את התיאבון. אני יכולה להקשיב לחוויה שלו – איזה מחשבות מעסיקות אותו, איך הוא מרגיש, איך הסדר יום שלו השתנה, הזיכרונות שלו מהחברה, או "למשוך" חזרה לעולם שלי, ולומר משהו כמו "גם אני ממש איבדתי את התיאבון מאז שהתחלתי להתאמן לקראת ריצת חצי מרתון".
קשב למסרים לא מילוליים – נסו להסתכל סביבכם כשאתם בחברת אנשים. אלו יכולים להיות אנשים מוכרים, כמו המשפחה, חברים או קולגות. אלו גם יכול להיות בחברת אנשים שאתם לא מכירים – באוטובוס, ברחוב ואפילו בתור לדואר. הסתכלו על הבעות הפנים שלהם, על שפת הגוף. על האופן בו הם עומדים ונעים. נסו להבין – מה הם חושבים? מה הם מרגישים? מה עובר עליהם? לאט לאט תתחילו לשים לב כמה אינפורמציה לגבי אנשים עוברת בצורה לא מילולית. להתרגשות יש מאפיינים מסוימים, לכעס יש מאפיינים אחרים, לשביעות רצון, לעצב, לאשמה וכן הלאה.
תרגיל – הסתכלו על הפנים של האנשים בתמונות כאן. נסו לחשוב (מומלץ גם לרשום לעצמכם) – איך הם מרגישים? מה הם חושבים? מה עובר עליהם?
קראו את מה שרשמתם. האם התשובות שלכם מורכבות? האם הם כוללות תיאורי רגשות וניחושים של אירועים קשורים? או שהן קצרות, פשוטות וחוזרות על עצמן? דוגמאות לתיאורים מורכבים – "הוא נראה עצוב וגם מפוחד" או "הוא נראה כאילו קרה לו משהו ממש טוב, הוא מתרגש מאד וגם גאה בעצמו". דוגמאות לתיאורים קצרים ופשוטים: "שמח" "שמחה" "עצובה" "חושב". אם התיאורים שלכם קצרים, לא כוללים רגשות וחוזרים על עצמם (כמו בקבוצה השניה של הדוגמאות) אז יכול להיות שכדאי לכם לנסות לשפר את הכישורים האמפטיים שלכם.
תקשורת – לפעמים קשה לדעת מה אנשים חושבים ומרגישים. זה יכול להיות כי אנשים לא תמיד מסבירים את עצמם ולא תמיד פשוט לקרוא תקשורת לא מילולית. זה גם יכול להיות כי אנחנו במידה רבה רואים את העולם דרך מה שמוכר לנו, ומתקשים להבין דברים שלא חווינו בעצמינו או שמענו עליהם מקרוב. במקרים רבים אפשר לשאול. יכולת תקשורת טובה תכלול את ההבנה של מתי אפשר לשאול שאלות כאלה, את מי, באיזו צורה, ואיך להגיב בצורה שתאפשר לצד השני להרגיש בנח. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.
6 תגובות